קדמה (1)
קדמה (1)
| מס. רישום בריטי: | א/ק 154235 |
| נמל רישום | לונדון |
|---|---|
| תאריךרישום: | 1947 |
| אות קריאה: | VSNB |
| מס. רישום: | א/ק 20 |
| נמל רישום | חיפה |
| תאריךרישום: | 1948 |
| אות קריאה: | 4XVA |
| שמות קודמים: | Kedah |
| שנת בנייה: | 1927 |
| נבנתה על ידי: | Vickers - Barrow-in-Furness, UK |
| סוג: | נוסעים/ מטען כללי |
| תפוסה ברוטו: | 3504 ט"ת |
| תפוסה נטו: | 1351 ט"ת |
| מעמס: | 3750 ט' |
| אורך מרבי: | 100.6 מ' |
| רוחב: | 15.24 מ' |
| שוקע: | 4.27 מ' |
| מכונה: | Twin screws, Parsons' single-reduction turbines, 2400 RPM for the turbines and 220 for the propellers. 4 Babcock and Wilcox water tube boilers, produced steam at 220 Lbs. er sq. in. and about 200 deg. F. superheat. they burned oil fuel under forced drough |
| יצרן מכונה: | Vickers - Barrow-in-Furness, UK |
| מהירות: | 18 קשר |
| בעלים: | "קדם", חברת הספנות הישראלית בע"מ, שותפות בין "צים", חברת השייט הישראלית בע"מ ו - Harris And Dixon - London |
| נמחקה מהרישום הישראלי: | 2/11/1952 |
| נגרטה: | 1957 |
אניית הנוסעים הראשונה של חברת "צים". נבנתה עבור חברת Straits Steamship, הקשורה בחברה בריטית היוקרתית, Funnel Line Blue. החלה את שירותה הסדיר בין סינגפור ופננג (Penang - היום George Town), ובמהרה זכתה לכינוי החיבה, "המלכה הקטנה של מצרי מלקה" ("The Little Queen of The Malacca Straits''). הייתה בנויה במיוחד לשרות מהיר למרחקים קצרים (פחות מ- 400 מיל), במים מוגנים של המזרח הרחוק. שמה היה "Kedah", על שם המחוז הצפוני של מלאיה (Malay Peninsula). היא הפליגה בשרות זה, בהובילה נוסעים מטען ודואר, במשך 12 שנה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גויסה לחיל הים הבריטי, בוצעו בה מספר שינויי מבנה והפכה לספינת סיור חמושה. השנים 1- 1940 עברו עליה בסיורים לאורך חופיו הצפוניים של האי בורנאו (Borneo) והאיים הסמוכים, ובהובלת צבא.
סיפורה של קדמה - מתוך מגזין הוידאו של חברת צים. ראיונות עם ותיקי האנייה שנערכו בשנת 1995.
השתתפה בפינוי סינגפור, אספה ניצולים מאניות מלחמה אנגליות והותקפה בפצצות ומכונות ירייה. ב־14 לפברואר 1942, יומיים לפני נפילת סינגפור, הפליגה לבאטאוויה, (Java), ועל סיפונה מאות פליטים. בהפלגה זו הותקפה מן האוויר במשך שלוש שעות, אך התחמקה מפגיעה ישירה הודות לתמרוניו המיומנים של מפקדה, קפטין סינקליר, Capt. J. L. Sinclair. למרות שלא נפגעה ישירות, הפגיעות בקרבתה זעזעו קשה את מכונותיה ומהירותה נפלה עד ל־7 קשר. מבאטאוויה הפליגה לקולומבו כשעל סיפונה כ־400 פליטים. מכונותיה, ללא תחזוקה מתאימה, בגדו בה והיא סיימה את הפלגתה לקולומבו בגרירה.
לאחר שיפוצים מהירים חזרה לשרות ופעלה עד שנת 1945 במפרץ בנגל. באותה שנה הפכה לאניית מפקדה בפלישה לחצי האי המלזי. בספטמבר 1945 הייתה אחת האניות הראשונות שנכנסו לסינגפור, כשהיא מניפה את הנס של הריר אדמירל מורס (Rear Admiral J.A.V. Morse). עם סיום משימה זו נדרשה להפליג לאנגליה ובדרך שימשה, תקופה מסוימת, כספינת אכסניה במלטה. בתחילת 1946 הגיעה לבסוף לברו, למספנה בה נבנתה 20 שנה קודם. כאן שוחררה מהשרות בצי הבריטי והוחל בתיקונים, אך ברור היה ששיפור התחבורה ובעיקר התפתחות התחבורה האווירית לא השאירו מקום להפעלת "Kedah" על ידי בעליה הקודמים.
ל"צים" הגיעה באוגוסט 1947. היו אלה שנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, אחרי ש־60% מכלל הנפח העולמי של אניות אבד במלחמה. השגת אנייה כשירה להפלגה הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. מכירת אנייה מחויבת הייתה אישור ממשלתי. "קדה" עמדה למכירה. היא עגנה במספנה בה נבנתה 20 שנה קודם לכן. היחסים בין הסוכנות היהודית והממשלה הבריטית, בשנת 1947, לא היו טובים, ולא היה כל סיכוי שהממשל הבריטי יאשר את המכירה. "צים" הצליחה להתקשר עם חברה לונדונית ותיקה, "הריס את דיקסון", (Harris Et Dickson), אשר עיקר עסקיה היה ביטוח ימי. לאחר משא ומתן מהיר, הוקמה שותפות בין "צים" והחברה האנגלית. בינואר 1947 נרשמה חברת "קדם",
(Kedem Palestine Line) - שותפות בין "צים" ו"הריס את דיקסון". האנייה "קדה" נרכשה תמורת סכום של £ 75,000. שמה הוסב ל"קדמה".
לשם התאמתה לשרות בים התיכון, בוצעו בה שינויים. העבודות בוצעו במספנה באנטוורפן. תפוסתה ברוטו הוגדלה מ־2499 ל־3504 טון, ותפוסת נטו מ־1033 ל־1351 טון. הותאמה להובלת 350 נוסעים ו־400 טון מטען. צוותה מנה 125 איש. מחמת מחסור בכסף וזמן, לא כל השינויים הדרושים בוצעו בה. מכלי מי השתייה היו קטנים מדי, דבר אשר חייב כניסות תכופות למסינה (Messina) כדי להצטייד במים. עובדה זו העלתה את עלות הפעלתה. כמו כן, אולמות הנוסעים, מערכת האוורור וכד', לא שופרו והותאמו לשרות החדש. גם מכונותיה לא שופצו כראוי ו"קדמה" נאלצה לבלות זמן רב ויקר בתיקונים. אולם, כאשר מכונותיה פעלו כראוי, הייתה מסוגלת לפתח מהירות של 18 קשר.
לאחר 10 חודשים במספנה בבלגיה, מתוכם 4 חדשים בהמתנה לחלקי חילוף וחודשיים של שביתות ובעלות של £ 240,000, ב־28 ביולי 1947 הגיעה "קדמה" לנמל תל אביב. חגיגות ורוממות רוח קיבלו את האנייה. להק של 5 מטוסים קלים יצא לקראתה. לאחר החגיגות, מסיבות העיתונאים והנאומים, הפליגה האנייה לחיפה.
סמוך לאותה התקופה, בציריך שבשוויץ, עמד להתקיים מושב הוועד הפועל הציוני. מנהיגי הישוב היהודי בארץ ישראל החליטו להפליג באנייה החדשה עד גנואה. תקלה חמורה במכונות מונעת את הפלגת האנייה. בארץ מתעוררת שערורייה. "צים" מותקפת מצד גורמים שונים, אך במיוחד מצד חוגי הספנות. סוכני אניות הנוסעים הזרות מרגישים מאוימים על ידי "צים" ומשתדלים, בכל כחם, להוציאה מהענף.
ב־5 לספטמבר 1947, ד"ר וידרא, מנהלה של "צים", מנצל את טכס חתימת חוזה העבודה הראשון עם 100 ימאי "קדמה" ומשיב מלחמה שערה. הוא מגולל את פרשת הרכישה, מפרט את הקשיים ואת חשיבותה העתידית של הספנות, ומזהיר מפני חזרה על משגי העבר ביחס לספנות העברית. למרות התקלות והקשיים, "קדמה" המשיכה להפליג בין חיפה, גנואה או נאפולי ומרסיי ולהביא נוסעים ועולים לארץ. ביום הכרזת העצמאות עגנה במרסיי והייתה האנייה הראשונה אשר הורידה את הדגל המנדטורי והניפה את דגל צי הסוחר הישראלי. אירוע זה עורר תקרית בין רב החובל והצוות. האנייה הייתה רשומה בלונדון ובדגל בריטי. הנפת דגל ישראל עליה, לפני העברתה, באופן רשמי, מהמרשם הבריטי לישראלי, היה מעשה לא חוקי. הושגה פשרה: האנייה הפליגה בדגל ישראל עד חיפה ושם יוחזר הדגל הבריטי עד אשר "קדמה" תועבר באופן רשמי למרשם אניות ישראלי.
בשנת 1952 הוחלט על פירוק השותפות עם הריס את דיקסון. השותפים האנגלים קנו את חלקה של "צים" וב-2 בנובמבר 1952 האנייה עברה לדגל אנגלי. שמה החדש היה "גולדן איילס",
(Golden Isles), והיא עסקה בהפלגות סיור בים התיכון. בשנת 1954, "צים" חכרה אותה למספר הפלגות בין חיפה ומרסיי. בהפלגתה הראשונה, בחכירת "צים", בדרכה מחיפה למרסיי, חשה לעזרת אניית הנוסעים הצרפתית, "שמפוליון", אשר עלתה על שירטון בקרבת בירות וטבעה. היא הצילה 186 אנשים מנוסעי האנייה.
בשנת 1955 הוצאה מהשירות ועגנה בגנואה. ב־1956 נמכרה ובשנת 1957 פורקה לגרוטאות באנגליה.
"קדה", "קדמה", "גולדן איילס", שירתה בים כ־30 שנה. צלליתה ותמונתה הופיעו על שני בולי דואר. בפעם הראשונה בשנת 1980, בסינגפור, על בול בערך 1$, בסדרת בולי אניות ובפעם השנייה, בשנת 1995, על גבי שובל של בול ישראלי בערך של 4.40 שקל, אשר הונפק לרגל יובל ה־50 של חברת "צים". בחיפה מוצגים שני דגמי האנייה. האחד במוזיאון הימי הלאומי והשני, יחד עם פעמון החרטום של האנייה, במוזיאון "צים", בבניין החברה.