אברהם גרץ

אברהם גרץ

ראה: "מ' דיזנגוף".

האוניה נבנתה בשנת 1920 בניו ג'רסי בארה"ב עבור American Isthmian Steamship Company, חברת בת של American Steel. נרכשה על ידי חברת "מ. דיזנגוף" בשנת 1950 ושמה שונה ל"אברהם גרץ". בשנת 1952 עברה לרשות "צים" כאשר זו רכשה את חברת מ. דיזנגוף.

האנייה התפרסמה הודות למספר אירועים אשר התרחשו על סיפונה. הראשון החל באחד מימי אוקטובר 1952, כאשר עמדה להפליג מניו יורק לנמל הליפקס בנובה סקושיה, קנדה. ביום ההפלגה הופיע באנייה אדן גרץ, בנו הבכור של בעל האנייה היינץ גרץ, והודיע לרב החובל האיטלקי שעליו להתייצב במשרדי החברה בניו יורק. הוא עצמו עלה לאנייה, הזמין נתב והאנייה הפליגה מניו יורק בפיקודו. אדן גרץ היה בעצמו ימאי, בעל תעודת רב חובל של ממשלת פנמה, שאינה מוכרת ברוב המדינות הימיות, ובעבר שירת בחיל הים ולקח חלק בהעפלה. אדן, (אברהם דניאל), גרץ נחשב לאדם מוכשר, היה בעל השכלה רחבה, שלט במספר שפות, כתב שירים והיה בעל נטייה לאמנות. כעבור כמה שעות הפלגה הפנה את האנייה לכוון האי ברמודה. הצוות הכיר אותו בתור בנו של בעל האנייה, וכימאי טוב, ולא חשד בדבר.

אנשי הצוות הבחינו במתרחש מתוך האזנה לרדיו האמריקאי, אשר הודיע שהאנייה הישראלית "אברהם גרץ" הפליגה מניו יורק ללא רב חובל מוסמך. למחרת ההפלגה אסף אדן גרץ את אנשי הצוות והודיע שבאנייה יש מספיק מזון ומים לחודש ימים והיא לא תגיע לשום מקום, עד אשר אביו יתמנה לשר התחבורה. הוא הודיע שאם דרישותיו לא תתקבלנה, יהפוך את האנייה ל"אלטלנה" שניה, במלים אחרות, הוא יטביע אותה. באנייה שירתו קצינים ודירוגים ישראלים וזרים, ימאים קשוחים ומנוסים וכל העניין שעשע אותם יותר מאשר הפחיד. ברור היה שאיש לא ירשה לו להטביע את האנייה. החובל הראשון היה אמריקאי צעיר, בעל סמיכות לרב חובל, אשר נכנס לתפקידו בניו יורק ולא הבין במה מדובר. אלחוטאי האנייה דיווח שנאלץ לשלוח עשרות מברקים, בעלות של אלפי דולרים, למקומות שונים בארץ, כאשר אדן גרץ מאיים עליו באקדח. בלשכתו של ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, נתקבל מברק המפרט את דרישותיו של אדן גרץ. מברקים דומים נתקבלו במשרדיהם של בעלי תפקידים בכירים במדינה. בהתחלה לא התייחסו אל המברקים האלה ברצינות, מאחר ואדן גרץ נהג להפציץ משרדים שונים במברקי תלונות שונים, אך העבירו את תוכנם לידיעת חברת מ. דיזנגוף. היינץ גרץ טס מיד לניו יורק כדי להיות בקרבת זירת האירוע.

כעבור מספר ימים, לאחר עשרות מברקים מאביו, אדן גרץ החליט להביא את האנייה לנמל סנט. ג'ונס בדרום ניו ברונסוויק בקנדה. הוא עגן במרחק רב מהנמל והזמין גוררת. הגוררת הגיעה בחצות הלילה ואדן גרץ, לבוש במדי שרד, התכונן לרדת מהאנייה. בים התחוללה סערה, גלים גבוהים מאד עשו את המבצע למסוכן ביותר וכל אנשי הצוות ניסו להניא אותו מלרדת מהאנייה בתנאי ים אלו. להפתעת כולם, אדן גרץ קפץ מעל המעקה ונחת ללא פגע על סיפון הגוררת.

כעבור זמן קצר הגיע מברק ממשרדי החברה בניו יורק, בו התמנה החובל הראשון לרב חובל, הוזמן נתב והאנייה נקשרה לרציף. האנייה הוקפה במשטרה ואיש לא הורשה לרדת ממנה. לאנייה הגיע מנהל המשרד של החברה בניו יורק, אסף את הצוות וביקש שלא למסור שום פרטים על התקרית לתקשורת. הוא העניק לכל איש צוות מענק של 500 דולר, סכום מכובד ביותר בשנת 1952. כעבור זמן מה הורשה הצוות לרדת לחופשת חוף. לפחות לאיש צוות אחד הוצע סכום של 10,000 דולר תמורת הופעה בטלוויזיה הקנדית, אך האיש עמד בפיתוי. איש מאנשי הצוות לא מסר שום מידע לשום אמצעי תקשורת. ב־13 בדצמבר קיים אדן גרץ מסיבת עיתונאים והכחיש את כל הפרשה. הפרשה נשארה סתומה עד עצם היום הזה. כל גיבורי הדרמה שותקים.

אדן גרץ התיישב בפירנצה, באיטליה ועסק באמנות. כעבור שנים רבות שמו הופיע שנית בכתבה באחד העיתונים בארץ. סופר עליו שחזר בתשובה. בהמשך אדן גרץ קיבל תואר דוקטור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת מקסיקו, ותואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת שוויץ. שמו מופיע בין חוקרי מחלת הסרטן. הוא נפטר ב־29 לנובמבר 2002 בפריז.

האירוע השני התרחש בחודשי הקיץ של 1958. האנייה הפליגה, בפיקודו של רב חובל יצחק אהרונוביץ' (אייק), מטורקיה לצ'ארלסטון בארה"ב עם מטען יקר של אופרת כרום בתפזורת. בסביבות כף הטרס (Cape Hatteras), במרחק של כ־280 מילים מנמל היעד, האנייה עצרה. הסתבר שאזל הדלק באנייה. לרב החובל הוצע לגרור את האנייה עד הנמל, אך הוא דחה את ההצעה על הסף. דמי גרירת האנייה במצב זה, עם מטען יקר במחסניה, היו עולים על ערך האנייה. הוא אסף את כל מכסי העץ של מחסני האנייה והסיק בהם את הדודים. האנייה הגיעה בשלום ובכוחות עצמה לנמל.

"אברהם גרץ", המשיכה להפליג בחברת "צים". בין השאר על סיפונה הגיע, בפעם הראשונה לארץ, קרקס "Medrano". בשנת 1958 הפסיקה את הפלגותיה והוחכרה כממגורה צפה של חיטה. נמכרה לגריטה בשנת 1960.