ברכה פולד

ברכה פולד כספינת מעפילים

ברכה פולד

לשעבר ספינת מעפילים. נקראה על שם לוחמת פלמ"ח אשר נהרגה מידי חיילים בריטים, בפעולת ההגנה בעת הערכות להורדת מעפילי ספינת המעפילים "וינגיט", בחוף תל אביב ב־26 במרץ 1946.

ספינת סוחר קטנה, בנויה ברזל. בפברואר 1946, נרכשה על ידי המוסד לעליה בגנואה, איטליה. הועברה למספנה בלה ספציה (La Spezia), שם הותקנה להובלת כ־340 מעפילים. בפעם הראשונה הפליגה כספינת מעפילים "אליהו גולומב" ולאחר חזרתה עברה התאמה נוספת, להובלת מספר רב יותר של מעפילים.

המאורעות הקשורים בהפלגת "אליהו גולומב" ואניית מעפילים השנייה "דב הוז" קבלו את הכינוי "פרשת לה ספציה". שתי האניות עגנו בלה ספציה מוכנות לקליטת המעפילים. הכנת האניות, וציודן עוררו באזור גל של שמועות. הנפוצה ביותר הייתה, שקבוצה של פשיסטים איטלקיים מתכננת בריחה מאורגנת מהמדינה. השמועה הגיעה אל אוזני אנשי הממשל המקומי, הם בעצמם פרטיזנים בעת המלחמה, ואלו הציבו מארב לשיירת המעפילים.

38 משאיות של הצבא הבריטי, אשר "גויסו" למבצע על ידי חיילי הבריגדה היהודית, נשאו כ־1000 מעפילים ונעצרו על ידי המשטרה האיטלקית בדרכן לנמל. טענת מובילי השיירה, שמדובר במבצע חשאי של הצבא הבריטי, רק הגבירה את החשד. נוצר קשר עם מפקד המודיעין הבריטי, אשר הכחיש כל מבצע של הצבא, אך הבין במה המדובר והאמת יצאה לאור. המעפילים נעצרו ומארגני המבצע נעצרו אף הם. הפרשה התפרסמה בעיתונות וגל אהדה שטף את איטליה. התפתח מאבק חריף בין המעפילים העצורים על הספינות, לבין הבריטים. מגעים מדיניים קדחתניים בין ממשלות איטליה ובריטניה והסוכנות היהודית, ושביתת רעב של 75 שעות, הביאו לבסוף לאישור הפלגתן של שתי הספינות. 

"אליהו גולומב" הפליגה מלה ספציה ב־8 במאי 1946, כשעל סיפונה 339 מעפילים. מפקד הספינה מטעם המוסד לעליה היה איש פלי"ם, פטר הופמן, והאלחוטאי גרשון עציון. צוות האנייה היה איטלקי. הספינה הגיעה לחיפה בגלוי ב־13 במאי 1946 ללא אירועים מיוחדים. המעפילים הורדו בחיפה ברשיונות עלייה רשמיים, על חשבון מכסת הרשיונות השנתית. ב־29 במאי "Fenice" הפליגה בחזרה לאיטליה על כל צוותה האיטלקי ומספר פעילי עליה ואלחוטאים.

בפעם השנייה הפליגה ב־9 באוקטובר 1946, ממעגן ליד Metaponto באיטליה, כשעל סיפונה 508 מעפילים, ניצולי מחנות הריכוז וחברי תנועות הנוער, אשר הועברו משני מחנות מעפילים באיטליה. מפקד הספינה היה איש פלי"ם, מנחם כהן, לימים המפקד הראשון של המשחתת אח"י "אילת" ורב החובל של האנייה "דולפין", (א. מ. 187). המלווה הנוסף היה אף הוא איש פלי"ם, שלום דוליצקי, לימים רב חובל באניות "צים" ונושא תפקידים בחירים בהנהלתה.

הספינה נתגלתה על ידי מטוס בריטי וב־20 באוקטובר, עלו עליה חיילים בריטים. עם כניסת הספינה למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל חיבל צוות המלווים במנוע והספינה נגררה לחיפה. כאן, ב־22 באוקטובר 1946, ניסו הבריטים להעביר את המעפילים לספינות גירוש. התפתח מאבק אלים שבסופו הוכרעו המעפילים וגורשו לקפריסין. אחדים מהמלווים חולצו, אחרים התערבבו בין המעפילים וגורשו יחד אתם לקפריסין.

אדישותו של הישוב העברי לגירוש המעפילים מהארץ, גרמה למשורר נתן אלתרמן לכתוב במדורו, "הטור השביעי", בעיתון "דבר", בגיליון יום השישי (25 באוקטובר 1946) את השיר "ברכה פולד". בשיר זה מדגיש המשורר את השוני העצום שחל, בזמן קצר, מאז ניסיון הורדת המעפילים מהאנייה "וינגייט" בחוף תל אביב, כאשר הישוב העברי הגן על המעפילים בכוח. באותו מאבק נפלה הלוחמת שאת שמה נושאת ספינת המעפילים האחרת, אשר הגיעה  לחופי הארץ כחצי שנה מאוחר יותר, וגירוש מעפיליה מהארץ נתקל באדישות הישוב העברי ועבר ללא תגובה.  

"ברכה פולד" הצטרפה אל "צי הצללים" שעגן לאורך שובר הגלים בחיפה ועברה, יחד עם שאר כלי השייט, לרשות החברה "אניות וספינות" ונרשמה במרשם האניות הישראליות כ־א.מ. 28. בסוף 1949 נמכרה, במכירה פומבית, ליהודי יווני, סלומונידס, ומכאן התגלגלה לבעלים ישראלים של חברת הספנות "קיסריה" וחזרה להיות ספינת סוחר רגילה. האנייה הפליגה בתחילה עם צוות זר אשר, עם הזמן, הוחלף ברובו בצוות ישראלי. תקלות בלתי פוסקות, בעיקר במנוע, תקופת שפל מסחרי בספנות, גרמו לחברת "קיסריה" הפסדים ניכרים.

בספטמבר 1956, נמכרה לבעליה האיטלקי, שממנו, בשם

"Fenice", נרכשה, עשר שנים קודם לכן. שמה הוחלף ל־"Pinella" ובנובמבר 1965 טבעה בסערה קשה ליד בסטיה (Bastia), בחוף הצפון מזרחי של קורסיקה.