דאריאן II

דאריאן II כ־“Pole Star” באדיבות מ. לאופר

דאריאן II

כמו כל הפרשה הסבוכה של קורות האנייה, קיימת גם אי בהירות בעניין רישומה.

רב חובל זאב הים בספרו "ספינות מספרות", ע' 212, כותב שבשנת 1943 נרשמה האנייה כאניית סוחר בבעלות ממשלת ארץ ישראל - ירושלים, וקבלה את מספר הרישום א/ק 12.

ב־Lloyd's Register משנת 1947/8 רשום P. Svolakis כבעל האנייה, והיא מניפה דגל פנמה, כשנמל הרישום - Colon. ה־Lloyd's Register משנת 1951/2 מציין את בעל האנייה:

(Ministry of Transport (Ellerman's Willson Line Ltd. Mgrs, נמל הרישום לונדון, מספר הרישום 99236 ואות הקריאה: MAWD. במקור אניית הספקה למגדלורים Pole Star. 

ביוני 1940 נרכשה האוניה בפיראוס על ידי המוסד לעליה, נרשמה תחת דגל פנמה וניתן לה השם "דאריאן II", (על שם רכס הרים בגבולה הדרום־מזרחי של פנמה, או על שם מפרץ בדרום הים הקריבי בין פנמה וקולומביה). האנייה יועדה להעברת הפליטים היהודים אשר רוכזו במחנה קולדובו ביוגוסלביה). האנייה

"דאריאן II" הייתה מעורבת בפרשה סבוכה, אשר ביטאה את הדילמה בפניה עמדו שתי מחלקות של "ההגנה", האחת "המוסד לעליה" האחראית על העלייה והצלת יהודי אירופה, והשנייה אחראית על השיתוף עם הבריטים במלחמתם בגרמניה הנאצית.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה הקימה ההגנה מחלקה מיוחדת לשיתוף פעולה עם הצבא הבריטי ובמיוחד עם היחידה לחבלה במטרות האסטרטגיות של האויב. כינויה של היחידה הבריטית היה:S.O.E Subversive Operations Executive.

הבריטים הסתייגו אמנם משיתוף הפעולה הזה מתוך חשש שעם סיום המלחמה יהווה הדבר קלף מיקוח חזק בידי היהודים בעימות הבלתי נמנע על הקמת המדינה היהודית, (הבריגאדה היהודית הוקמה רק בספטמבר 1944). אך למרות החשש בשנת 1941 הושג הסדר שבמסגרתו התאמנה קבוצה קטנה של יהודים לשם ביצוע פעולות חבלה ואיסוף מודיעין בשטח האויב (באותה המסגרת פעלו אנשי "כ"ג יורדי הסירה"). עבור ההגנה, לשיתוף הפעולה הזה הייתה מטרה כפולה: ראשית, שיתוף הישוב היהודי במאמץ המלחמתי; ושנית, אפשרות יצירת קשר עם היהודים בארצות שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית.

נוכח מצבו הכספי הקשה של המוסד לעליה, "דאריאן II" הוצעה למכירה ל־S.O.E המודיעין הבריטי בדק את האנייה, מצא אותה מתאימה והציע לקנות אותה מידי המוסד, תמורת 15000 לי"ש,

(60000$), כדי להשתמש בה לצורכי חבלה. האנייה אמנם נמכרה והועברה לרשות המחלקה האחראית על "השיתוף", אך בתנאי שאם תעמוד על הפרק הצלת היהודים, האנייה אכן תשמש למטרה זו.

במקביל נבדקו ביישוב תכניות שונות. אליהו גולומב, מפקד ההגנה באותה התקופה, עיבד תוכנית לפיה אניית מעפילים תפליג מרומניה לארץ ישראל עם מעפילים ובאותה העת תפליג אניית סוחר אחרת מארץ ישראל עם לוחמים על סיפונה. שתי האניות תפגשנה בלב ים והנוסעים בהן יתחלפו. ספינת המעפילים, בתואנה של תקלה וצורך בתיקונים, תחזור עם הלוחמים לרומניה, שם הם יבצעו את המוטל עליהם ואניית סוחר תמשיך עם העולים לארץ. תכנית זו הובאה בפני הגורמים הנוגעים לדבר בלונדון, אך נדחתה.

תכנית אחרת הייתה הטבעת האנייה, עמוסת גרוטאות, בפתח הנהר דנובה, כדי לחסום את הכניסה לנהר בפני אניות האויב. גם התכנית הזאת ירדה מהפרק. הועלתה תכנית נוספת, פנטסטית יותר מקודמותיה: במקורה דומה לתכנית הראשונה, אלא שהכוחות יכבשו את נמל קונסטנצה. על פי עדויות של האנשים המעורבים, תוכנית זו הובאה בפני אדמירל בריטי מסוים בקהיר וקיבלה את ברכתו. האדמירל דרש להרכיב על "דאריאן II" טורפדו למקרה הצורך.

שום תכנית לא יצאה לפועל, אך המאבק על יעוד האנייה נמשך. בסיכומו של דבר, לאחר אי הבנות אין ספור והסתבכויות למיניהן, האנייה נשארה בידי המוסד לעליה. היא נשלחה מפיראוס לסולינה ברומניה, בשפך נהר דנובה ובדרכה עצרה בנמל ורנה בבולגריה, שם עלו על סיפונה 180 פליטים מפולניה ורומניה. האנייה עגנה בסולינה מנובמבר עד דצמבר 1940 והמתינה לפליטי קולדובו (מחנה פליטים יהודים בסמוך לעיר קולדובו). כאשר הסתבר שאלו לא יעלו עליה, הפליגה האנייה לקונסטנצה, לוורנה ולאיסטנבול כשעל סיפונה קרוב ל־800 פליטים שאספה בדרך. באיסטנבול התחדש המאבק על השליטה באנייה, בין אנשי המוסד לעליה ובין אנשי ההגנה הממונים על "השיתוף". הועלתה אפילו דרישה להוריד את המעפילים על אחד האיים היוונים או הטורקים ולמסור את האנייה לצורכי ה־SOE.

ב-14 בדצמבר 1940 התרחש אסון אניית המעפילים "סלבדור". 40 מניצוליה עלו על סיפון "דאריאן II". ב־15 במרץ 1941, האנייה הפליגה מאיסטנבול כשעל סיפונה כ־789 פליטים. האנייה לא נתגלתה על ידי הבריטים והיו לה סיכויים טובים להנחית את המעפילים על אחד מחופי הארץ. מאחר ועל האנייה לא היה מלווה מטעם המוסד, רב החובל החליט על דעת עצמו להפליג הישר לחיפה. האנייה הגיעה לחיפה ב־19 במרץ נעצרה והמעפילים הושמו במעצר. בין המעפילים היה גם אבא ברדיצ'ב, הצנחן אשר צנח עם חנה סנש, ושולמית, לימים שולמית שמיר, רעיית ראש הממשלה יצחק שמיר. הבריטים עמדו על גירוש הפליטים לאחת המושבות הבריטיות, כנראה למאוריציוס. מחאות הציבור ומנהיגי הישוב לא הועילו. רק אחרי אסון של האנייה "סטרומה", הסכימו הבריטים לשחרר את העצורים. העצורים שוחררו ב־22 במאי 1942. עליהם נוספו 16 תינוקות אשר נולדו בשבי.

בשנת 1943 נרשמה במרשם האניות של ממשלת ארץ-ישראל המנדטורית כאניית סוחר א/ק 12 והמשיכה להפליג בשרות "האגף להובלה ימית" של הבריטים. היא פורקה לגרוטאות באיטליה בשנת 1951.

בין השנים 1960 ו־1976, חברת "צים"קראה לאחת המכליות בבעלותה בשם "Darien".