דורה / קרולה

דורה או

דורה /קרולה

תאריך הרישום הוא של הגעת הדוברות לארץ ישראל. הן נשארו רשומות בהמבורג, בדגל גרמני, ובעלי האנייה הרשומים היו Orient Shipping Line - Palestine.

בספרי הרישום של ללוידס, מופיעים שמות שתי הספינות כ־"Dora 4" ו"Carola 3". נתוני שתי הספינות, שנת בנייתן ומקום בנייתן זהים.

בשנת 1933 הקימו חמישה יהודים גרמנים חברת ספנות, בין השאר כדי להוציא את כספם מגרמניה נוכח סכנת השלטון הנאצי. הם קנו שתי דוברות שנבנו בשנת 1925, בעלות מעמס של 240 טון כ"א, קראו להן "דורה" ו"קרולה", התקינו בהן מנועים, מנופים ומגורי צוות והביאו אותן לארץ ישראל. הרעיון היה להוביל מלט מלבנון לחיפה. באופן רשמי שני כלי השיט היו תחת דגל גרמני ובפיקוד רב חובל גרמני אך הקצינים הראשונים והמכונאי הראשי היו יהודים. הן הגיעו לארץ כשדגל עם צלב קרס מתנוסס בירכתים, ואילו על התורן סמל החברה - מגן דוד כחול על רקע לבן והאות "O" במרכזו. על מנת להימנע מהצגת הדגל הנאצי, נהגו שתי הדוברות להפליג עם דגל החברה בלבד מונף על התורן. דגל ארץ ישראל המנדטורית הוחל רק בשנת 1935. עם הגעתן לארץ ישראל עזבו הגרמנים והקצינים הראשונים היהודים הועלו לדרגת רב חובל. כמו כן שירתו בהן 15-12 אנשי צוות יהודים.

מזכיר החברה היה יאנס בורכרד, בן למשפחת בורכרד, ולימים מנהלה של חברת הספנות "עתיד". רבים מהנערים היהודים, אשר החלו את דרכם הימית בשתי הדוברות, היו לימים לרבי חובלים ומכונאים ראשיים בצי הסוחר של מדינת ישראל.

שני כלי השיט הפליגו תקופה קצרה בין נמלי חיפה, מצרים, לבנון, סוריה ויוון, והובילו מלט מבית החרושת "נשר", מוצרים שונים מבית החרושת "שמן" ומטען כללי. למרות ההתחלה הטובה, עקב מחירי ההובלה הנמוכים וכמות מטען לא מספיקה להפעלת קו קבוע, נקלעה החברה לקשיים כספיים, הצוותים החלו לחפש מקומות עבודה בטוחים יותר וכבר בסוף שנת 1934 החברה התפרקה.

"קרולה" נמכרה לחברה יוונית אשר הפעילה אותה כדוברת פחם בפורט סעיד. שמה שונה ל־"Nikitas Dendriuos" ובשנת 1939 ל־"Evangelistria". היא נגרטה ב־1956.

"דורה" נמכרה לקפריסין ומאוחר יותר נרכשה על ידי שני סוחרים חיפנים עבור "חברה ישראלית לספנות ואספקה" ושימשה עד שנות השישים כדוברת אספקת מים מתוקים לאניות בנמל חיפה.

בין אנשי הספנות הוותיקים שגור היה המשפט: "תחילת הספנות העברית - 'דורה' ו'קרולה'".