התקוה

התקוה

לשעבר ספינת מעפילים. במקור ספינת משמר החופים האמריקאי

"Gresham" אשר פעלה באגם מיצ'יגן. בשנת 1898 לקחה חלק בפעילות מלחמתית בעת מלחמת אמריקה ספרד. בהמשך עסקה בסיורים לאורך החוף הצפון מזרחי של ארה"ב. היא הוחזרה לתפקידה הקודם ועסקה בו עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. במשך המלחמה שימשה כספינת משמר חופים וספינת גילוי צוללות באוקיאנוס האטלנטי ולאורך החוף המזרחי של אמריקה. לאחר שחרורה מהצי ומשמר החופים הפכה לספינת סוחר אשר עסקה בהובלת בננות. שמה החדש היה "TradeWinds".

בשנת 1947 נרכשה על ידי המוסד לעליה, באמצעות חברה אמריקאית "United Fruit Co" בבעלות יהודית, אשר שימשה כיסוי לפעילות המוסד בארה"ב. האנייה עגנה במיאמי, משם פליגה, בפיקודו של רב חובל שכיר, לא יהודי, וצוות מתנדבים, רוב רובם יהודים אמריקאים ללא הכשרה ימית מקצועית, לבולטימור, שם עברה תיקונים לאחר הפלגה בים סוער.

בתחילת מרץ 1947 הפליגה לליסבון בפורטוגל. בליסבון עברה שיפוצים והוכנה לקליטת עולים. על הפעולה הזאת ניצח איש המוסד יהודה בהרב, תחת השם הבדוי רב חובל דיאמונד, כביכול נציג ".United Fruit Co".

המשטרה החשאית המקומית חשדה ביעודה של האנייה ויהודה בהרב נעצר. מאחר ולא הייתה קשורה לרציף אלא עגנה במעגן, הצליחה להסתלק מיד עם מעצרו של בהרב. הוא עצמו שוחרר כעבור זמן קצר. האנייה הפליגה למרסיי, משם לפורט דה בוק. חלק מהמעפילים עלו על האנייה, מתוך סירות, במעגן של פורוטוונרה (Portovenere), בכניסה למפרץ לה ספציה. האנייה הפליגה ב־8 במאי 1947, כשעל סיפונה 1414 מעפילים. מפקד האנייה היה איש פלי"ם ישראל רותם ושני מלווים נוספים: אלכס שור, לימים מפקד אח"י "אילת", ומאוחר יותר פרקליט חיל הים, ומאיר פליק. למעט שתי לידות,

ההפלגה חלפה ללא אירועים מיוחדים. ב־16 במאי התגלתה האנייה על ידי מטוס, ובאותו יום הגיעה לקרבתה משחתת בריטית. למחרת הוקפה על ידי שש אניות הצי הבריטי ולאחר התנגדות של מספר שעות, הובאה לחיפה. בו ביום, המעפילים הועברו לאניות גירוש ובהן למחנות בקפריסין. אחדים, כולל תינוקות, נשארו בארץ.

בספטמבר 1948 האנייה הוכשרה לשירות בחיל הים ואכן שירתה בו תקופה קצרה והוחזרה לחברת "אניות וספינות". כעבור זמן מה נמכרה ליהודי בשם הנרי פרזנטה ונעשה ניסיון להשתמש בה כאניית נוסעים. ניסיון זה נכשל והאנייה הוכרזה כבלתי כשירה לשייט. בשנת 1951 פורקה לגרוטאות.