חנה סנש

חנה סנש

ספינת ברזל שנבנתה באיטליה בשנת 1942, ובשלב הבנייה נרכשה על ידי המוסד לעליה תמורת ארבעים אלף דולר. שמה האיטלקי היה "Enderta". ב־14 בדצמבר 1945 הפליגה מסוונה (Savona) באיטליה, בפיקודו של רב חובל איטלקי, עם 252 מעפילים ניצולי השואה. 

מפקד הספינה היה ישראל חורב. היא נקראה על שם חנה סנש, משוררת וצנחנית ישראלית אשר במרץ 1944 הוצנחה מאחורי קווי האויב ביוגוסלביה, משם חצתה את הגבול להונגריה, אך נתפסה, עונתה והוצאה להורג.

האנייה הגיעה לחוף נהרייה בערב חג המולד, 24 בדצמבר, בלילה חשוך וסוער, ועלתה על שרטון במרחק עשרות מטרים מהחוף. האנייה קיבלה הטיה מסוכנת ועמדה להתהפך. נמתח חבל מהאנייה לחוף והמעפילים הורדו בעזרתם של אנשי הפלמ"ח והנוער המקומי.

ערב חזרתו של הצוות לאיטליה נערכה לכבודו מסיבה. רב החובל האיטלקי אמר בדברי ברכתו: "אני מודה לכם על כי הזמנתם אותנו למסיבה זו. קבלו נא ברכתנו, ברכת אחים, בשם איטליה החדשה, אף כי גם בקודמת לא הייתה אנטישמיות. את עבודתנו עשינו אמנם בשכר, אך בעד כסף בלבד לא תיעשה מלאכה כזאת. אכן נתחזקה הכרתנו עוד יותר, לאחר שראינו את מי אנו מובילים - ממש ניצולים ממות. גם לכם הזכות להיות עם עצמאי לחוף הים התיכון, ים גדול זה, שצריך להיות ים שקט. אקווה לשוב אליכם פעמים רבות ולא בספינה רעועה, אלא באניות מלאות מעפילים".

בעקבות נאומו של אותו רב חובל איטלקי, כתב המשורר נתן אלתרמן את שירו המפורסם: "נאום תשובה לרב חובל איטלקי". שורות אחדות מהשיר כמו "עוד נשוב נפגש על המים" או "לחיי הספינות שבדרך", הפכו למטבעות לשון שגורות על מנת לאפשר לצוות האיטלקי לחזור לארצם, על פי הוראת ראש המוסד לעליה באיטליה, נרכשה סירת משוטים קטנה בדרום סיציליה. אנשי הצוות נדרשו לגדל זקנים במשך שמונה ימים, ובלילה התשיעי התייצבו, רטובים ומלוכלכים, במנהלת מעגן קטן בכפר בדרום סיציליה ודווחו שספינתם פגעה במוקש ימי ישן וטבעה. בדרך זו העלמות הספינה  וחזרתו של הצוות  קיבלו הסבר הגיוני אשר נתקבל על ידי השלטונות.

"חנה סנש" הורדה מהחוף של נהרייה, שופצה במספנת "העוגן" בחיפה וצורפה ל"שירות ימי", מה שהיה תחילתו של חיל הים הישראלי. סימונה בחיל הים היה ש־29. 

במלחמת העצמאות, כאשר הגליל המערבי היה מנותק משאר חלקי הארץ, עלה על סיפונה, בבריכה של תחנת החשמל של חיפה, כוח מגדוד 22 של ההגנה והונחת בנהרייה באותה הדרך בה הורדו ממנה המעפילים כשלוש שנים קודם לכן. הכוח שיחרר את יישובי הגליל המערבי, פינה מהם את הנשים והילדים והעביר אותם לנהריה, שם עלו על "חנה סנש" והועברו בדרך הים לחיפה. הם הגיעו לחיפה ב־15 במאי 1948, כאשר בחיפה עדיין שלטו הבריטים. הספינה ניגשה לרציף הצבאי ולעיניהם של הבריטים המופתעים, הורידה את מטענה האנושי והפליגה לדרכה. 

היא המשיכה לשרת בחיל הים עד שנת 1951. בשנה זו נרשמה במרשם האניות הישראליות והמשיכה לשרת כספינת סוחר, בבעלות סוכן אניות חיפאי, ז. פרידלנדר. בשנת 1956 נמכרה ליוון ושמה שונה ל־"Konstantinos K.", הניפה דגל יוון, נמל הרישום Volos ובבעלות C. Carmiris Brothers. במעמד זה שרדה עד שנת 1996, עת פורקה לגרוטאות אחרי 54 שנות שירות.

בשנת 1965, במספנות ישראל, נבנתה אניית סוחר עבור חברת "צים", בשם "חנה", אף זו לזכרה של  חנה סנש.