קוממיות

תמונות של ה"פאנים" במעגן בוגאז, נמסרו ע"י פרודרומוס פאפאואיסיליו

תמונות של ה"פאנים", נמסרו ע"י פרודרומוס פאפאואיסיליו. למטה משמאל: לוי שבט (שוורץ)

קוממיות

ראה גם: עצמאות 

במרץ 1947 נרכשו בארה"ב שתי אניות שעסקו בהובלת בננות מארצות אמריקה הדרומית לארה"ב. הן נרכשו מידי חברת ספנות אמריקאית, United Fruit Company, בבעלות יהודי, שמואל זמורה, (Sam Zemurray), מגדולי אנשי ספנות ומגדלי הבננות בארה"ב.

מחסני מטען גדולים, סיפוני ביניים ומערכת אוורור טובה עשו את האניות מתאימות למטרות המוסד לעליה. קצין ים יהודי־אמריקאי, בוגר אקדמית אנאפוליס היוקרתית, יהודי בשם פאול שולמן, לימים המפקד הראשון של חיל הים הישראלי, יצג את חברת Company Shipping FB אשר רכשה את האניות עבור המוסד. המשמעות הסמויה של ראשי התיבות FB הייתה: "F... Britain", אך הפרוש שניתן בעת ביצוע העסקה היה Far Better Shipping Company. כדי להטעות את המודיעין הבריטי וכדי להחזיר חלק מההוצאות, שתי האניות המשיכו לעסוק בהובלת סחורות. בשלב זה הפעיל אותן צוות אמריקאי.

ב־30 לאפריל 1947 הגיעה "פאן קרשצנט" לוונציה. כאן הוחל בהתאמתה להובלת 7500 מעפילים. הצוות הקודם הוחזר לאמריקה והוחלף על ידי צוות זר. רב החובל היה איטלקי. בוונציה עגנה שייטת אניות מלחמה בריטיות  וכמובן שעבודות התקנת האנייה להובלת מספר כה רב של אנשים לא נעלמו מעיניהם של אנשי המודיעין הבריטי, למרות ניסיונות הסוואה תמימים. תוך כדי עבודות ההתקנה ארע פיצוץ באנייה. חור גדול נפער בדופן והאנייה התיישבה על קרקעית הנמל. שמועה,שלא אושרה לעולם, טוענת שקולונל קראב בעצמו הצמיד את הפצצה לדופן האנייה.  

הבריטים התנכלו לאנייה בכל דרך אפשרית. לאחר תיקון הפרצה, הוחלט שהאנייה תפליג לקונסטנצה, שם, ברומניה אשר הייתה מחוץ לתחום השפעת  הבריטים, תסיים את  העבודות. 

Pan York הגיעה למרסיי במאי 1947, הצוות האמריקאי הוחזר לארה"ב והוחלף, לתקופת ההמתנה, בצוות מצומצם המורכב מימאים ספרדים, רפובליקנים גולים ממשטרו של פרנקו ובראשם, בתפקיד חובל ראשון, קפטן אסטבן הרננדורנה. לשם הטעית הבריטים האנייה עסקה במשך זמן מה בהפלגות מסחריות בין צרפת ונמלי צפון אפריקה עד אשר הוחלט להעביר גם אותה לקונסטנצה. באוקטובר 1947 נפגשו שתי האניות בנמל הרומני ושם הושלמו עבודות התאמת האניות להובלת 7500 מעפילים כל אחת. 

ה"הגנה" הגיעה לסיכום עם ממשלת רומניה, אשר בראש משרד החוץ שלה עמדה היהודייה הקומוניסטית אנא פאוקר, על מתן אישור ל־15,000 יהודי ארץ זו לעלות לארץ. מאחר וקונסטנצה שימשה כבסיס הצי הסובייטי ועליית מספר כה רב של יהודים לארץ ישראל עמדה בסתירה לאידיאולוגיה הקומוניסטית, סוכם שהעולים יועברו לנמל בורגס (Burgas), בולגריה  ושם יעלו לאניות.

הבריטים לא הרפו והפעילו כל מכשול אפשרי. פרסומים על האניות המיועדות להובלת עולים בלתי לגלים נראו בעיתוני בריטניה. הופצה שמועה, שברה"מ מחדירה סוכני ריגול בין העולים. ידיעה בנוסח זה התפרסמה ב־New York Times סמוך להפלגת האניות. הופעל לחץ כבד על ארה"ב בדרישה לעצור את האניות. מחלקת המדינה של ארה"ב הפעילה לחץ מצדה על הסוכנות היהודית כדי למנוע את הפלגת האניות. הבריטים פנו לממשלת פנמה ודרשו ממנה להסיר את חסותה משתי האניות המפליגות תחת דגלה. ממשלת פנמה סירבה. הבריטים הפעילו לחץ כבד על ממשלת טורקיה כדי שזו תמנע משתי האניות את המעבר במייצר בוספורוס. גם הטורקים סירבו להיענות.  

החלטה על הקמת מדינה יהודית נתקבלה בעצרת האומות המאוחדות ב־29 לנובמבר 1947. משה שרת חשש מכרסום בהחלטת או"ם על הקמת המדינה. החלטה זו דרשה עדיין את אישור מועצת הביטחון. הוא צידד בדחיית ההפלגה לתחילת פברואר 1948, לאחר כינוס מועצת הביטחון של או"ם לדיון בעניין ארץ ישראל ונתמך בכך גם על ידי בן גוריון. 

בדיונים לוהטים התפתח מאבק בין הסוכנות היהודית ובין המוסד לעליה. למעשה כל ההנהגה הציונית התנגדה להפלגת האניות. יחד עם זאת, 15,000 מעפילים, אשר שרפו את כל הגשרים מאחוריהם, המתינו לעליה. ממשלת רומניה לחצה על סיום מהיר של העסקה. לכולם ברור שהזדמנות שיניה להוציא מספר כה רב של יהודים מארץ קומוניסטית לא תחזור. אנשי המוסד לעליה החליטו לפעול בניגוד לדעת ההנהגה הציונית  ואכן הפעילו את תכנית המבצע. 

ב־22 בדצמבר הפליגו שתי האניות מקונסטנצה לבורגס ורכבות מכל רחבי רומניה החלו לנוע אף הן לכוון הנמל הבולגרי. הסתמנה פשרה מאולצת, אשר הניחו שתתקבל גם על דעת הבריטים. עיקריה הם:         

א. האניות תפלגנה לכוון קפריסין.        

ב. באופן מוצהר ובעת חקירה, באם תתנהל כזאת, יוטען שהאניות הפליגו בניגוד להוראת הסוכנות היהודית.        

ג. לאניות לא יינתנו שמות עבריים ולא יוצמד להן שום תואר רשמי כגון "אניית ההגנה".        

ד. לא תהיה שום התנגדות פיזית או התגרות בבריטים.        

ה. האניות תפלגנה לאשר הבריטים יורו להן, להוציא חזרה לים השחור. 

דברים בסגנון זה הודלפו, בשיטות שונות, לאוזני הבריטים והאמריקאים. ב־27 בדצמבר 1947 הפליגו שתי האניות מבורגס לארץ ישראל, כשעל סיפונן יותר מ־15000 מעפילים. על שתי האניות פיקד מטעם ה"הגנה" איש צעיר בן 28, יוסי המבורגר, לימים הראל, ותיק מבצעי ההעפלה אשר פיקד גם על ה"אקסודוס" ו"כנסת ישראל". מטעם המוסד לעליה פקדו על "פאן קרשצנט" צעיר בשם דוב מגן (ברצ'יק) ועל "פאן יורק" ניסן לויתן, שניהם אנשי פלי"ם. לקראת הפלגת האניות הפיקוד הימי עליהן הועבר לשני ימאים מקצועיים ישראלים, יוצאי צי הסוחר של בנות הברית במלחמת העולם השנייה. קברניטה של "פאן קרשצנט" היה יצחק (אייק) אהרונוביץ', אף הוא וותיק מבצע ההעפלה, לשעבר קברניטה של "האקסודוס"; והקברניט של  "פאן יורק" היה גד הילב, לשעבר קברניטה של "חיים ארלוזורוב". רב החובל הקודם של "פאן קרשצנט" נשאר בתפקיד משקיף והחובל הראשון הספרדי של "פאן יורק", אסטבן הרננדורנה, המשיך בתפקיד חובל ראשון. אפריים צוק, אף הוא מוותיקי "חיים ארלוזורוב", הצטרף בתפקיד מכונאי ראשי. שאר אנשי הצוות היו מתנדבים יהודים אמריקאים, אחדים מהם וותיקי "אקסודוס" "וחיים ארלוזורוב", צעירים ישראלים וימאים זרים. המבצע תוכנן בדייקנות. 

זמן הגעת האניות לפתח הצפוני של מצר בוספורוס תוכנן למוצאי שבת, ה־27 בדצמבר 1947. מתכנני המבצע חששו מפני המעבר הזה. חששו שהבריטים יפעילו כל לחץ אפשרי כדי לגרום לטורקים לעכב את האניות בזמן ביקורת המסמכים בכניסה למייצר. הם ידעו שלא ניתן היה למנוע את המעבר מראש, אך ניתן היה לגרום לקשיים ואף למנוע את המעבר בכל אמתלה פורמאלית, בזמן הכניסה למייצר.

הקונסול הבריטי באיסטנבול והנציג הדיפלומטי באנקרה היו פעילים בין יום שני ויום שישי בלבד. בנוסף לכך, היו אלה הימים הסמוכים לחג המולד ושני עיתונאים אנגלים, יהודים ציונים, נשלחו לשתי הערים בתורכיה כדי לראיין את שני הדיפלומטים הבריטים ובהזדמנות זאת ללגום אתם כאוות נפשם. בהנחה ששני האישים יהיו מנוטרלים למשך יומיים לפחות, ולא יהיה מי שיפעיל את הלחץ על הטורקים והאניות תעבורנה את מצר בוספורוס ללא הפרעה. כמו כן, תמורת כופר מכובד, סודרה "משמרת נוחה" בתחנת הביקורת בכניסה למצר.

על אחד מהעיתונאים, מויש פרלמן, יליד אנגליה ובאותה עת כתב עיתון אמריקאי, הוטלו תפקידים נוספים. כאדם בעל שני דרכונים, אנגלי ואמריקאי, ובעל קשרים טובים ואפשרות גישה חופשית לטלפונים בין לאומיים בשגרירות האמריקאית, היה עליו להתמקם במלון הצופה על מצר בוספורוס, לעקוב אחרי מעבר האניות וליצור קשר עם אנשי המוסד במקרה  של תקלה. התפקיד האחר היה לדווח לעולם על ניסיון עצירת האניות במעבר במצרי בוספורוס, במידה וניסיון כזה יעשה. בגלל עיכובים שונים בנמל בורגס, האניות הפליגו משם באיחור מה. נתב רוסי העביר אותן אל מחוץ לנמל, בשדה המוקשים מימי מלחמת העולם השנייה וב־28 בדצמבר בשעות הצהרים, עברו את הבוספורוס ללא שירותו של נתב וללא עיכוב או תקלה כלשהם. המפגש עם הבריטים התרחש מיד ביציאה ממצרי הדרדנלים, שם ארבו להן שתי פריגאטות בריטיות, וכעבור זמן קצר הצטרפה אליהן שייטת המורכבת משתי סיירות, ושש משחתות, בפיקודו של תת אדמירל ריצ'רד ויקטור סיימונדס טיילר, (Vice Admiral Richard Victor Symonds Tayler) על הסיירת "מאוריציוס".

לאחר מספר תמרונים, השיירה התייצבה במבנה שייט למופת והמשיכה לכוון הארץ, כאשר בראש השיירה מפליגה "פאן יורק", אחריה "פאן קרשצנט" ואחריהן השייטת של הצי המלכותי הבריטי. 

בינתיים הושג הסכם עם הבריטים ברוח עיקרי הפשרה אשר הודלפה אליהם קודם לכן וההוראה על ביצוע ההסכם הועברה לאניות. לאחר דין ודברים עם מפקד השייטת הבריטית, אשר התנהל בצעקות ובעזרת מגבירי קול, הוסכם שהבריטים יעלו בלתי חמושים על שתי האניות ויקבלו על עצמם את השטת שתי האניות, כולל הפעלת מכונה ראשית. הקשר עם המוסד לעליה יישאר בידי  הצוותות הישראלים, כמו גם השליטה על  המעפילים. לא יערך שום חיפוש, והמעפילים ירדו עם חפציהם. למעשה נשאר הפיקוד והתפעול במלואו, בידי צוותי שתי האניות עד הגעתן לנמל פמגוסטה וגם בהמשך. 

לגבי אנשי הצוות, מפקדי האניות דרשו שלא ינקטו נגדם שום צעדי ענישה, שאנשי הצוות יהיו חופשיים להצטרף אל המעפילים במחנות המעצר בקפריסין או שיוחזרו, בהקדם, אל ארצות מגוריהם או לנמל בו הצטרפו לאנייה, איש איש על פי בחירתו. לאחר התייעצות עם מפקדת הצי במלטה הסכים האדמירל הבריטי לתנאים.   

ב־31 בדצמבר בשעה 1500, בנקודה; E 031º 22'; N 34º 06' עלו הבריטים על שתי אניות המעפילים, ללא קסדות פלדה וללא אלות. הם מבקשים מצוות האנייה להמשיך ולהשיט אותן, אך הצוות מסרב בטענה שהם מוכנים להפעיל את האניות רק לכוון חיפה. מושגת פשרה: הצוות יפעיל את האניות אך ההגאי יהיה בריטי. לאחר צעד הפגנתי זה, כאשר שתי האניות עוצרות בים, תפעול האניות כולו עובר לאנשי הצוות של האנייה. 

בשלב זה הגיע מברק מהארץ המורה לשנות את שמות האניות. השמות ניתנו על ידי בן גוריון עצמו. "פאן קרשצנט" הופכת ל"עצמאות" ו"פאן יורק"  ל"קיבוץ גלויות".  

ב־1 בינואר 1948 בבוקר הגיעו "הפאן יורק" "ופאן קרשצנט" לפמגוסטה בקפריסין. "פאן יורק" נקשרה לרציף ו"פאן קרשצנט" עגנה מחוץ לנמל. למעשה, הצי המלכותי סיים את תפקידו עם הבאת האניות לנמל. מכאן והלאה, האחריות עליהן עברה למושל הבריטי של האי. בשלב זה, קברניטה של "פאן יורק", גד הילב, מבקש לדבר עם האדמירל הבריטי. הפגישה נערכה פנים אל פנים, על הרציף ובעמידה, כאשר סביב האדמירל עומדים מספר אדיוטנטים, כולם במדים מצוחצחים ומולם צעיר ארץ ישראלי, בבגדים בלויים ומתלווה אליו חובל שני, ורנר סלומון, בתפקיד ה"אדיוטנט" שלו.

גד הילב ביקש מסמך כתוב בדבר הסיכום שהושג בעניין הצוות. גד הילב העיר שאם לא, הרי אנשי הצוות ינטשו את האניות, והאחריות על שלומם של 15,000 איש תיפול כולה על הבריטים. כמו כן, מתוך ראיה לעתיד וכדי להחזיק את האניות במצב של כוננות הפלגה מידית, ביקש גד אספקת דלק לשתי האניות, בטענה שהדלק אזל ופעולת כל המערכות החיוניות לבטיחותם של המוני המעפילים, תפסק. לאחר התרוצצות בהולה בין האדמירל הבריטי  בפמגוסטה ומושל קפריסין בניקוסיה, בעזרת רוכב אופנוע צבאי, גד הילב קיבל את המסמך המבוקש ומשחתת העבירה דלק לשני ה"פאנים". 

הורדת אלפי המעפילים בנמל פמגוסטה התנהלה באופן כללי בסדר מופתי ונמשכה שלושה ימים. בין העולים על "פאן קרשצנט" היה זוג, משה ורחל בורסוק, עם שני בנים, מיכאל בן ה־12 ואברהם בן ה־10. מיכאל, לימים אלוף "יומי" ברקאי היה למפקד חיל הים, גיבור מלחמת יום הכיפורים, בעל עיטור המופת. אברהם "בומי" היה לסגן מפקד של הצוללת "דקר" ונספה בה. 

צוותי האניות, על רבי החובלים שלהן, הורשו להישאר עליהן. האניות עגנו כ־7 מיל צפונה לפמגוסטה, מול הכפר בוגהז, (Boghaz). הצוותות עסקו באחזקת האניות תוך צפייה, שבעתיד תופעלנה מחדש. האניות עגנו בקפריסין במשך חמישה וחצי חדשים. 

היוזמה להשארת הצוות והחזקת האניות במצב שיאפשר את הפעלתן תוך זמן קצר ביותר, באה  מצד הצוותות עצמם ולא מצד המוסדות. ממשלת פנמה נכנעה לבסוף ללחץ הבריטים ושללה מהאניות את הזכות להניף את דיגלה. האניות היו במעמד של אניות עצורות ובצד המשפטי של הפרשה טיפל העו"ד יעקוב שמשון שפירא, לימים שר המשפטים בממשלת ישראל. ב־14 במאי 1948, בטקס מרשים על סיפון "פאן יורק", בנוכחות ידידים, אנשי ה־Joint ומשפחת פאפאווסיליו - ידידי ישראל ונציגי "צים" בקפריסין עד עצם היום הזה - הונף, בו זמנית, דגל ישראל על כל אחת משתי האניות, ובירכתים  נמחק  שם נמל הבית - פנמה, והוחלף ב"חיפה". 

לאחר תקופת ציפייה של יותר מחודש והעדר הנחיות כל שהן מצד המוסדות בארץ, החליטו קברניטי שתי האניות, על דעת עצמם, להפליג ממימי קפריסין ולהעמיד את האניות לרשות המאמץ המלחמתי של ישראל. הקברניטים הודיעו על כך למפקד ספינת המשמר הבריטית, באמתלה של צורך בהשמדת חולדות, דבר שלא ניתן היה לבצע בקפריסין. תשובתו הייתה שהאניות לא תורשינה להיכנס לחיפה, (חיפה הייתה עדיין מובלעת בריטית בארץ ישראל), וששום דלק לא יסופק לאניות. שתי האניות היו מצוותות ומתודלקות כהלכה, כי שני הקברניטים דאגו, בתחבולות שונות, שתסופקנה להם כמויות דלק קטנות במשך כל זמן שהותן בקפריסין.

ב־18 ביוני 1948 הפליגו שתי האניות לחיפה. במשך כל שעות ההפלגה נעשו מאמצים בלתי פוסקים ליצור קשר אלחוטי עם מוסדות ישראל כדי להודיע על בואן של האניות ולקבלת הנחיות. המאמצים לא נשאו פרי. בהתקרב האניות לחיפה יצאה לקראתן משחתת בריטית והודיעה שסודרו מקומות עגינה עבור האניות מחוץ לשובר הגלים, אך בתחום נמל חיפה, ז"א בתחום שליטתם של הבריטים. האניות עגנו במקום המיועד להן ונמשך המאמץ ליצור קשר עם המוסד לעליה, על מנת לקבל הנחיות כל עוד ניתן להסתלק אל מחוץ לשליטה הבריטית. כל מאמץ היה לשווא. קצינים בריטים ניסו לעלות על "פאן יורק", אך גד הילב סירב לאפשר להם בטענה שאין לאנייה עדיין פטור משלטונות ההסגר. כעבור זמן קצר נקשרה אל דופן האנייה גוררת גדולה של הצי הבריטי, מפקדה עלה על "פאן יורק" ודרש מגד הילב לחתום על צו האוסר את הזזת האנייה ללא היתר בריטי. גד הילב שוב סירב, הורד בכוח מהאנייה, והושלך למעצר במחנה צבאי בבת גלים. הוא נשפט בפני בית דין צבאי בריטי בחיפה ושוחרר כעבור שלושה ימים.       

"מסע הפאנים", כפי שהמבצע נקרא בספרות העוסקת בנושא, נחשב למבצע הגדול והמתוכנן ביותר בתולדות ההעפלה. הוא מהוה שיא במפעל ההעפלה.

שמה של "קיבוץ גלויות" שונה מאוחר יותר ל"קוממיות". עם פתיחת העלייה החופשית לארץ ישראל המשיכו שתי האניות להפליג ולהביא המוני עולים. במהלך החודשים הבאים הצטרפו  ל"צים" ובמסגרתה הפליגו, בדגל ישראל.

"עצמאות" נמכרה לגרוטאות בחיפה, בשנת 1950, לאחר 49 שנות שירות. "קוממיות" המשיכה להביא עולים ומאוחר יותר חזרה להיות אניית מטען רגילה. היא נמכרה לגרוטאות בשנת 1952, ב־Briton Ferry באנגליה, לאחר 51 שנות שרות.

קישורים

כתבה על סמואל זמוריי ומעורבתו ברכישת האוניות