כרמל (2)
כרמל (2)
| מס. רישום: | א/ק35 |
| נמל רישום: | חיפה |
|---|---|
| תאריךרישום: | 1/1949 |
| אות קריאה: | - |
| שמות קודמים: | Mala, ex Wpe 153 - Mayflower, ex Butte, ex Mayflower |
| שנת בנייה: | 1896 |
| נבנתה על ידי: | J. & O. Thompson - Clyde Bank, Scotland |
| סוג: | יכטה / נוסעים |
| תפוסה ברוטו: | 1780ט"ת |
| תפוסה נטו: | 1009ט"ת |
| מעמס: | 2000 ט' |
| אורך מרבי: | 97.84מ' |
| רוחב: | 11.0 מ' |
| שוקע: | 5.23 מ' |
| מכונה: | two steam reciprocating engines. 2004 HP each. two Shafts |
| יצרן מכונה: | - |
| מהירות: | 10קשר |
| בעלים: | אניות וספינות |
| נמחקה מהרישום הישראלי: | 1949 |
| נגרטה: | 1949/1950 |
במקורה יכטה מפוארת בבעלות פרטית, ואחר כך נרכשה בידי צי ארצות הברית. שמה המקורי היה Mayflower. נס שירות פעיל הונף עליה במרס 1898, סמוך לפרוץ מלחמת ארצות הברית בספרד. ב־22 באפריל 1898 הפליגה האנייה בשייטת של אדמירל סמפסון. כדי להטיל מצור על הוואנה. בדרכה הכניעה את הספינה הספרדית Santiago Apostol, כמה ספינות דיג, ספינות חופים ואנייה בריטית, אף היא Mayflower, שניסתה לפרוץ את המצור. באמצע מאי, הניסה בקרב תותחים כמה ספינות תותחים ספרדיות שניסו לפרוץ את ההסגר. עד סוף המלחמה סיירה Mayflower ושמרה על מבואות הנמלים Santiaso De Cuba ו־Cienfuegos.
בתחילת 1899 שבה האנייה לניו יורק לשיפוצים ויצאה לשירות במימי פורטו ריקה, לשמש ספינת מפקדה של ממשלת האי בראשות המושל האמיריקני הראשון של המקום. בשנים 1904-1902 הייתה ספינת הדגל של כמה אדמירלים. ב־1903 הייתה ספינת הדגל של ריר אדמירל קוגהלן (Rear Adm.Coghlan) והפליגה בראש שייטת ספינות מלחמה, לסייר לאורך חופי פנמה בעת מהפכת העצמאות שלה, שהייתה ציון דרך לתחילת בניית תעלת פנמה. אחר כך הפליגה לאירופה, ועל סיפונה הפליגו אנשי רמי מעלה.
בסוף שנת 1904 שופצה והותקנה לשמש יכטה נשיאותית. באוגוסט 1905 נפגשו על סיפונה, במעמד הנשיא רוזוולט, משלחות רוסיה ויפן והחלו בשיחות להסדר שלום ביניהן. האנייה המשיכה לשמש מקום מפגש לשני הצדדים עד לחתימת הסכם השלום בין שתי המדינות, הסכם שיזכה את הנשיא רוזוולט בפרס נובל לשלום.
שימשה כיכטה נשיאותית עד שנת 1929. היא הייתה זירה לאירועים דיפלומטיים וחברתיים רבים, ואישים רמי מעלה חתמו בספר האורחים שלה. הנשיא וילסון בחר ב־Mayflower כמקום מפגש אינטימי בחיזוריו אחרי הגברת אידית בולינג גייט שנישאה לו בשנת 1915.
הנשיא הובר החליט לוותר על היכטה הנשיאותית מטעמי חיסכון, ו־Mayflower נקשרה לרציף בבסיס הצי בפילדלפיה וניזוקה קשה בדלקה שפרצה בה בינואר 1931. בסוף השנה נמכרה לפרנק פאריש, מליונר משיקגו, והוחל בה תהליך שיפוצים להשיב לה את תפארתה. כשהתמוטטו עסקיו, נאלץ למכרה בחיפזון והוא עצמו נמלט מזעם הנושים. בשנות השפל הכלכלי בארצות הברית עברה מיד ליד ובכל פעם ניסו למצוא לה שימושים משימושים שונים. בין השאר תוכננה להיות ספינת סוחר לאורך החוף הדרום אמריקני; אתר היסטורי; סלון ריקודין צף; תוכנן אפילו למכרה לגריטה ליפן, תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל. Mayflower עגנה מוזנחת בנמלי החוף האטלנטי של ארצות הברית, וקיוותה לישועה.
כשהצטרפה ארצות הברית למלחמת העולם השנייה, רכש את האנייה מנהל הספנות לעת מלחמה, וביולי 1942 שינה שמה ל־Butte. בספטמבר 1943 הועברה למשמר החופים, שמה הקודם הושב לה והיא סומנה Wpe-153. היא שימשה ספינת ליווי לספינות חופיות נגד צוללות גרמניות ואף ספינת אימוני מכ"ם בנורפולק ובבוסטון. ביולי 1946 יצאה מהשירות ונמכרה לאדם פרטי שהתכוון להפעילה כספינת ציד כלבי ים בים הארקטיץ בדרך לאזור הציד, אי שם בין גרנלנד ללברדור, בתחילת 1947, פרצה בה דלקה. היא ניזוקה קשה ונאלצה לחזור לבלטימור. כעבור שנה נמכרה ל־Collins Distributors Inc, שופצה בניו יורק והותקנו בה דוודים חדשים. דגל פנמה הונף עליה ושמה שונה ל־Mala.
בשנת 1948 נרכשה האנייה בארצות הברית בידי "אניות וספינות", לשם הובלת נוסעים. האנייה הפליגה, בדגל פנמה, ב־5 ביוני 1948, בפיקודו של רב החובל האמריקני דניאל מלטיז ועמו 41 אנשי צוות, כולם יהודים. על סיפונה היו שני דודי קיטור שנועדו להחליף את הדוודים הישנים. רוכשי האנייה האמינו שלאחר החלפת הדוודים, תהיה האנייה מסוגלץ לפתח מהירות שמעל 20 קשר. שמה עדיין היה "מאלה", אך בפי מפעיליה נקראה בשם הצופן שלה - "כלנית".
ביוני הגיעה בשלום לצרפת, וב־4 ביולי 1948 הפליגה מלה־סיוטה ועל סיפונה 1200 עולים בהם 912 מגויסי חו"ל. למרות חששות מהיתקלות באניות אויב, הגיעה בשלום לחיפה ב־11 ביולי 1948. כעבור שבוע הפליגה מחיפה, שוב בפיקודו של רב חובל דניאל מלטיז, עם 48 אנשי צוות, כולם יהודים ובהם 19 ישראלים שהחליפו את האמריקנים שירדו מהאנייה בחיפה. רבים מהם היו לימים רבי חובלים, מכונאים ראשיים, קצינים וימאים בצי הסוחר ובחיל הים הישראלי. האנייה הגיעה למרסיי, ולאחר תיקונים ארעיים הפליגה משם בסוף אוגוסט עם 1104 עולים. אירעו בה תקלות רבות. ב־6 בספטמבר הגיעה לחיפה וחזרה לצרפת. בסוף החודש הוכנסה לתיקונים בלה־סיוטה. התיקונים תוכננו להימשך כמה חודשים ובסופם, קיוו כולם, תפליג האנייה מהר ובבטחה. בזכות המהירות הגבוהה שציפו שתושג, לאחר התיקונים, נבנו תוכניות להשתמש בה כספינת משמר וסיור חופים.
בנתיים פג תוקפו של הדגל הפנמי והקונסול הפנמי בצרפת סירב לחדשו. האנייה נמחקה ממרשם האניות הפנמיות. בינואר 1949 הונף עליה דגל ישראל והיא נרשמה כ"כרמל" במרשם ישראלי. ביולי 1949 שוב שונה שמה, הפעם ל"תבור", קרוב לוודאי מתוך אמונה ש"משנה שם משנה מזל". אך בלא הועיל. התיקונים נמשכו עד ספטמבר 1949 והושקע בהם כסף רב. בספטמבר הפליגה לנפולי, בפיקודו של רב חובל א' אקסל, להביא עולים לארץ. בנפולי עלו עליה 400 עולים, אך בשל תקלות רבות נאלצה לחזור למרסיי, והעולים עברו לאנייה אחרת, ואילו "תבור" הוצעה למכירה לגריטה.