לימון קור
לימון קור
| מס. רישום: |
א/מ164 L. R. No.:6412865 |
| נמל רישום: | חיפה |
|---|---|
| תאריךרישום: | 27/11/1964 |
| אות קריאה: | 4XNG |
| שנת בנייה: | 1964 |
| נבנתה על ידי: | A/S Bergens M/V - Bergen |
| סוג: | מטען כללי |
| תפוסה ברוטו: | 8242ט"ת |
| תפוסה נטו: | 4835ט"ת |
| מעמס: | 9800ט' |
| אורך מרבי: | 147.8מ' |
| רוחב: | 20.02 מ' |
| שוקע: | 9.16מ' |
| מכונה: | B&W, 2 strokes, single acting, 7 cylinders, 8579 Kw/ 11500 BHP |
| יצרן מכונה: | Built by A/S Akers M/V - Oslo |
| מהירות: | 19קשר |
| בעלים: | החברה הימית להובלת פרי בע"מ |
| נמחקה מהרישום הישראלי: | 16/5/1988 |
| נגרטה: | 1988 |
האנייה הראשונה של החברה הימית להובלת פרי. ראשיתה של החברה בחברת הדיג הישראלית "אטלנטיק", שנוסדה בשנת 1961 בידי רב חובל מילה ברנר וחבר הכנסת מטעם מפלגת חרות יעקב מרידור. בצי הדיג של החברה היו שלוש ספינות - "עזגד 1", "עזגד 2" ו"עזגד 3" - כולן ספינות חדישות, והמשוכללות ביותר, "עזגד 3", הייתה ספינת קירור גדולה וחדישה.
ענף הדיג קשור באופן טבעי להובלה בקירור, וכך נולד הרעיון להקים צי אניות קירור גדולות. לאחר מחקר מקיף הגיעו שני היזמים לידי מסקנה שיש מקום לבנות אניות מתמחות מסוג זה. בערבויות ממשלתיות של עד כ־60 אחוזים מההשקעה, נבנו בנורווגיב, בשנים 1964/5, ארבע האניות הראשונות: "לימון קור", "בננה קור", "מנגו קור" ו"אבוקדו קור". למרות תחרות קשה, הרוויחו האניות יפה בזכות איכותן המעולה, והחברה התפתחה. בשנת 1968 נבנו עוד ארבע אניות: "סברה קור", "מנדרין קור", "אפרסמון קור" ו"טנג'רין קור". שמונה האניות הפליגו בדגל ובצוות ישראליים. החברה המשיכה לבנות אניות נוספות, הפעם במימון גרמני.
בשנת 1973 היו לחברה 42 אניות: שמונה בדגל ישראלי, 18 בדגל בריטי ו־16 בדגל גרמני. האניות הובילו פרי הדר מהארץ לאירופה ולאמריקה, בשר, פרי ותוצרת חלב מאוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה ודרום אמריקה לאירופה, לארצות הברית, לקנדה ולמזרח הרחוק. יצאו לה מוניטין והחברה הנפיקה בהצלחה מניות בבורסה של ניו יורק ולא הייתה תלויה עוד בהון זר.
לאור ההצלחה המסחררת החליטה החברה להקים חברת בת, "החברה הימית להובלת דלק". צעד זה נתברר כתחילת ההתמוטטות של החברה. החברה הזמינה מכליות ענק וחתמה על חוזה הובלה לעשר שנים עם קו צינור הנפט אילת־אשקלון (קצא"א). החוזה היה מבוסס על דמי הובלה בסך 2.8 דולרים לטונה. עקב משבר הנפט העולמי זינקו מחירי הדלק בכ־1000 אחוזים. החברה ניצלה סעיף משפטי מסוים וביטלה את החוזה והפעילה את המכליות בשוק החופשי. בתוך שנה התחולל מהפך בשוק הובלת הדלק: תעלת סואץ נפתחה לשיט, נוצר עודף תפוסה עולמי במכליות, אך רק החברה הייתה חתומה על חוזים ענקיים לבניית מכליות נוספותף בלא חוזי חכירה. סכום ההתחייבויות של החברה לבניית המכליות הגיע כמעט למיליארד ורבע דולר.
מלבדד עסקי הספנות נכנסה החברה לתחום חיפושי הנפט, לחוות בקר באוסטרליה ובניו זילנד ולשותפות עם מספנות שונות ברחבי העולם. החברה לא עמדה בתשלומים. בשנת 1975 פנו הנוזים לבתי משפט והאניות נמכרו. החברה פנתה לממשלת ישראל, אך זו זכרה את הביטל החד צדדי של חוזה חכירת המכליות. נוסף על כך, סכום חובותיה של החברה היה גדול כל כך עד שהממשלה, גם אילו רצתה בכך, לא הייתה מסוגלת לעמוד בו. לצער כולם, התמוטטה החברה.
בשנות השיא שלה נחשבה החברה הימית להובלת פרי לאחת ההצלחות הגדולות בעולם בתחום הספנות.