מסדה
מסדה
| מס. רישום: | א/ק |
| נמל רישום: | חיפה |
|---|---|
| תאריךרישום: | 27/11/1949 |
| אות קריאה: | - |
| שמות קודמים: | Mercur, ex Falkenstein, ex Diana |
| שנת בנייה: | 1901 |
| נבנתה על ידי: | Maats. Fyenoord, Rotterdam |
| סוג: | מטען כללי |
| תפוסה ברוטו: | 844 ט"ת |
| תפוסה נטו: | 458ט"ת |
| מעמס: | - |
| אורך מרבי: | 64.22מ' |
| רוחב: | 9.20מ' |
| שוקע: | 4.72מ' |
| מכונה: | Triple expansion eng, 3 cylinders. 585 BHP |
| יצרן מכונה: | Maats. Fyenoord, Rotterdam |
| מהירות: | 9קשר |
| בעלים: | הקואופרטיב "אופיר" |
| טבעה: | 28/3/1950 |
האנייה נרשמה בקונסוליה הישראלית בקופנהגן ב־27 בנובמבר 1949, וב־28 במרס 1950 טבעה, כלומר הייתה בבעלות ישראלית ארבעה חודשים בלבד. בבתקופה זו לא ביקרה בארץ, ולפיכך כנראה לא ניתן לה מספר רישום ישראלי.
בשנת 1949 נוסדה חברת ספנות שיתופית "אופיר" בידי שבעה שותפים, לשעבר אנשי חיל הים (יוסף פלדשטיין, שרגא בורובסקי, שלום קליין, אנוש שטמפרר, אורי פרוסקאור, אמנון עפרוני ושלמה הדרי). בנובמבר 1949 רכשה החברה את אנייתה הראשונה. האנייה נרכשה בדנמרק, נרשמה במרשם האניות הישראליות באמצעות הקונסוליה הישראלית בקופנהגן וניתן לה השם "מסדה". היא נבנתה בלי תחתית כפולה. בעיות מימון רדפו את החברה החדשה ואת האנייה מהרגע הראשון לקיומה.
לאחר הפלגה קצרה בים הצפוני המשיכה האנייה לים התיכון. כאן, מטעמי חיסכון, פוטרו רוב אנשי הצוות הזרים ובעלי האנייה מינו עצמם לתפקידי הקצונה. הקצינים, כולל החובל הראשון, התעלמו מהוראות הטעינה של רב החובל, שלא היה מבעליי האנייה. במהלך הטעינה נגעה האנייה פעמיים בקרקעית הנמל, נטתה הטיה מסוכנת, ומדחף האנייה פגע במכשול התת ימי. בשום מקרה לא בוצעו הבדיקות הנדרשות. ב־28 במרץ 1950 בהפלגה בין Salerno ל־Vibo Valentia, עם מטען עצים במחסניה ועל סיפונה, נטתה האנייה כ־40 מעלות. למרות הוראות רב החובל, לא הורדו סירות ההצלה אלא סירות העבודה הקטנות, שהורדתן, במצב ההטיה של האנייה הייתה קלה יותר. לסירה אחת נכנסו 18 איש ולסירה האחרת שישה אנשים. הסירה הראשונה הגיעה לחוף Amentea, בחוף הטירני של איטליה. ששת אנשי הסירה השנייה טבעו בנסיבות בלתי ברורות. הנספים היו יוסף פלדשטיין, שרגא בורובסקי, שלום קליין ושלושה ימאים לא ישראלים. מטוס ואניות איטלקיים ערכו חיפושים נרחבים, אך בלא תוצאות. הסירה מצאה למחרת, בלא משוטים ומלאה מים. כעבור זמן מה נפלטה גופתו של שלום קליין לחוף האיטלקי.
אסון "מסדה" היה האסון הימי הראשון של מדינת ישראל. בעקבותיו ובגלל תוצאותיו הוחשה חקיקתו של חוק הספנות והוקם מנגנון פיקוח על ביצוע תקנות הבטיחות באניות שבדגל ישראל.
בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, ב־23 ביוני 1954, נקבעה אשמתו הישירה של החובל הראשון אנוש שטמפרר במותם של ששת הימאים של "מסדה". הנאשם ערער, באמצעות עו"ד חוטר־ישי, לבית המשפט העליון בירושלים. ב־6 בינואר 1956 זוכה אנוש שטמפרר מכל אשמה.
בדצמבר 1950 קנתה חברת "אופיר" ספינה אחרת, ולזכר שלושת הנספים באסון "מסד" קראב לה "השלושה" [ראה השלושה (1)]. בשנת 1967 נקראה אנייה אחרת של החברה "השלושה". אנייה זו טבעה על כל צוותה ב־24 בינואר 1967 [ראה השלושה (2)]. פרשת "מסדה" מתוארת בספר "נתיבי ים", פרי עטו של רב חובל זאב הים, שמונה בידי שר התחבורה דאז דוד רמז לחקור את האסון.
למרות המכות הרבות שספגה חברת "אופיר", היא המשיכה להתקיים ואף להתפתח כקואופרטיב ימי. בכל תקופת פעילותה היו בבעלותה שבע אניות: "מסדה", "השלושה" (1), "אשקלון", "אופיר", "השלושה" (2), "נחשון" והמכלית "מיכל". כאמור, שתי אניות טבעו, "השלושה" (1) נמכרה בסוף שנת 1956 לחברה ישראלית חדשה - "נתיבי הים התיכון", והמכלית "מיכל" נמכרה לחו"ל בסוף שנת 1967. עקב אי תשלום חובות, הועברו האניות "אשקלון", "אופיר" ו"נחשון" בסוף שנת 1968 לחברת "צים". בשנת 1969 חדל הקואופרטיב להתקיים.
לוח זיכרון לנספים באסון "מסדה" מוצב באתר מצבת זיכרון לזכר ימאי צי הסוחר שמקום קבורתם לא ידוע, בחיפה, במצפור שבפינת הרחובות וינגייט ושדרות קיש.