שלום
שלום
| מס. רישום: |
א/ק 142 |
| L. R. No |
5321679 |
| נמל רישום: | חיפה |
|---|---|
| תאריךרישום: | 3/3/1964 |
| אות קריאה: | 4XTT |
| שנת בנייה: | 1964 |
| נבנתה על ידי: | Chantiers De L'atlantique, St. Nazaire |
| סוג: | נוסעים 1050 |
| תפוסה ברוטו: | 23320 ט"ת |
| תפוסה נטו: | 14108 ט"ת |
| מעמס: | 7500 ט' |
| אורך מרבי: | 191.32 מ' |
| רוחב: | 24.80 מ' |
| שוקע: | 8.33 מ' |
| מכונה: | Two cem Parson/geared turbines |
| יצרן מכונה: | Chantiers De L'atlantique, St. Nazaire |
| מהירות: | 21 קשר |
| בעלים: | "צים", חברת השיט הישראלית בע"מ |
| נמחקה מהרישום הישראלי: | 1967 |
| טבעה: | 25/7/2001 |
אניית נוסעים טרנס־אטלנטית, הגדולה והמפוארת ביותר שנבנתה בשביל צי אניות הנוסעים של מדינת ישראל.
הזמנת האנייה במספנה צרפתית הייתה תוצאת אינטרסים משותפים לצרפת ולישראל. בעטיו של משבר עולמי סבלה המספנה קשות מאבטלה. ואילו "צים", חברת השיט הלאומית, ניצבה בפני הדילמה של פיתוח שיט נוסעים טרנס־אטלנטי או נטישתו. תנאי ממיון מצוינים שהציעה לה ממשלת ישראל והמספנה הצרפתית, ורצון ממשלת ישראל להושיט יד למדינה, אז ידידותית, על אף סימנים מדאיגים בעולם לעתידן של אניות נוסעים, יצרו את התנאים להזמנת האנייה. מחירה היה 14 מיליון דולר, וממשלת ישראל נשאה ב־76 אחוז מההשקעה ו"צים" - ב־24 אחוז. אשר לקביעת שמה, הורכבה ועדה מיוחדת, ועם חבריה נמנה המשורר אברהם שלונסקי, והוא שהציע את השם "שלום". להכרעה הסופית התייצבה הוועדה לפני נשיא המדינה יצחק בן־צבי, והוא פסק לטובת "שלום".
התנאים במחלקה הראשונה מוידו במכשירי טלוויזיה, מוצר מותרות חריג באותה תקופה. באנייה היו עשרה סיפונים, חלקם סגורים וחלקם פתוחים, אולם קולנוע ל־400 איש, ברכת שחייה, מרחץ טורקי, ארבעה מועדוני לילה, חדר עישון - "מקטרת השלום", ספרייה, שני חדרי אוכל, מגרש טניס, אולמי ספורט, מרכז קניות, בית כנסת וכנסייה. אולמות האנייה קושטו בציורים ובעבודות אמנות של טובי האמנים, ישראלים ואחרים.
וידאו של ה"שלום" סמוך להשקתה (איכות נמוכה):
שלום בנמל ניו-יורק, 1964:
באנייה היו שני מטבחים. פרשת המטבחים של "שלום" כמעט שהביאה לידי פירוק הממשלה בישראל. בהפעלת האנייה התכוונה "צים" למשוך קהל יהודי ושאינו יהודי כאחד, ולפיכך ולפיכך הוחלט להפעיל שני מטבחים, אך בלא הכשר הרבנות. "צים" כמובן לא הסכימה, שכן שום יהודי שומר מצוות לא יפליג באנייה שלא ניתן למטבחה הכשר הרבנות. "צים" פנתה לרבנים בארצות הברית וקיבלה הכשר מטעמם. צעד זה נתקבל כחתירה תחת הרבנות הראשית של ישראל. התחוללה סערה פוליטית וציבורית. חברי הקואליציה הדתיים בממשלת לוי אשכול איימו לפרקה. הממשלה החליטה - מטבח כשר בלבד.
האנייה נמסרה ל"צים" ב־3 במרס 1964. ב־17 באפריל נכנסה לשירות, בפיקודו של רב חובל אבנר גילאי (פרוידנברג). המכונאי הראשי היה ר' רדנר. בצוותה נמנו 450 איש, רוב רובם אנשי משק ושירותים.
בהפלגותיה הראשונות הפליגה בתפוסה מלאה, אך השירות הגרוע שנתן הצוות הישראלי במחלקת המשק נתן את אותותיו במהרה. נשכר צוות נוסף מהמזרח הרחוק והשירות שופר במקצת, אך גדלה גם העלות היומית של הפעלת האנייה. בעונת החורף תוכננה האנייה להפליג בסיורים באיים הקריביים. בהפלגת הבכורה בסיורים אלה, בליל ערפל של חג ההודיה, ב־26 בנובמבר 1964, התנגשה האנייה במכלית נורווגית, Stolt Dagali. "שלום" חתכה את המכלית לשניים ו־19 מאנשי צוותה נספו. "שלום" ניזוקה קשה, אבל הצליחה להוריד סירת הצלה לים, כדי לחפש ניצולים מהמכלית.
דיווח מצולם על התנגשות ה"שלום" וה"סטולט דגאלי":
ההכנסות של "שלום" לא ענו על הציפיות. פרשת המטבחים, השירות הגרוע וגידול העלויות הבלתי צפוי כנגד ירידה כללית בענף אניות הנוסעים - בשל כל אלה נוצלו 65 אחוזים בלבד מתפוסת האנייה, בעוד נדרשו 85 אחוזי תפוסה כדי לאזן את הוצאותיה בהכנסותיה. לפיכך הוחלט למכרה.
בשנת 1967 נמכרה לחברה גרמנית, German Hanseatic Schiffahrtsgesellschaft, ושמה הוסב ל־Hanseatic. ב־1973 שוב נמכרה, הפעם ל־"Home Lines Inc", דגלה הוחלף לדגל פנמה ושמה שונה ל־Doric. בשנת 1981 נמכרה ליוונים, לחברה Greek Lido Maritime Ltd בפיראוס, ושמה שונה ל־Royal Odyssey. ב־1988 נמכרה ל־Regency Cruises ונקראה Regent Sun. החברה פשטה את הרגל, והאנייה הושבתה. שמה נרשם כ־Sun.
באמצע שנת 2001 נמכרה לגריטה. גוררת סינית גררה אותה לאתר הגריטה באלנד שבהודו. אחרי שעברה את כף התקווה הטובה החלה טובעת בסערה עזה. שלטונות דרום אפריקה דרשו להרחיקה מן החוף כדי למנוע זיהום אפשרי. ב־ 25 ביולי 2001, בשעה 7:05 לפי נשעון המקומיף במרחק כ־117 מייל מדרום לכף סן פרנסיס, טבעה האנייה בחוף הכף המזרחי של דרום אפריקה, באתר משוער S36° 11'; E024° 49 ובעומק 5000 מטר. הייתה בת 37.