סומרפין

"סומרפין"   -   חברת ספנות ישראלית

חברת סומרפין הוקמה בשנת 1952 בשוויץ כחברת סחר בינלאומי. מנהלה ובעל המניות העיקרי היה מאיר הלוי. בשנת 1955 התחילה לפעול גם כחברת ספנות.  בשנת 1956 החברה הזמינה 4 מכליות, אך הן נמכרו ברווח ניכר עוד לפני שנסתיימה בנייתן.

בארץ, החברה החלה לפעול בשנת 1958, כאשר משרד האוצר הישראלי פנה לחברה בהצעה לבנות מכלית בת 46,000 טון מעמס.  החברה קיבלה את ההצעה ובמספנת "URAGA" ביוקוהמה, יפן נבנתה עבורה המכלית "AURORA". האנייה, אשר החלה בהפלגותיה בשנת 1960, הייתה אחותה של המכלית "PATRIA" של  חברת "צים". היא  פעלה, בין מסופי הנפט של איראן ואילת  עד שנת 1966. באותה השנה, החברה  החלה לעסוק בדייג דגי טונה. מבחינה זו הייתה אחת הראשונות בעולם, מחוץ ליפן, אשר עסקו בסוג דייג זה. בשנת 1960 הזמינה במספנה צרפתית ספינת דייג מיוחדת למטרה זו.

יחד עם הזמנתה, התקשרה עם חברה יפנית, אשר הביאה לארץ ספינה שלה על מנת ללמד את  הדייגים הישראליים  את שיטת דיג  הטונה. ככל חידוש בכל תחום של ספנות, גם יוזמה זו נתקבלה בחשדנות מרובה מצד איגוד הדייג הישראלי.   בתחילת 1961 החלה הספינה, אשר שמה היה "דגית", לפעול.  היו חבלי לידה קשים ביותר. רב החובל וחלק מהצוות היו יפנים. קשיי תקשורת, שוני במנטליות ויחסים בין האנשים גרמו לכך שהדייגים הישראליים לא התמידו. תחלופת הצוות הייתה גדולה ותפוקת הדייג נמוכה. החברה נשאה בהפסדים.  לבסוף התגבש צוות מעורב סיני-ישראלי, אשר התמיד באנייה.

חברת סומרפיין בנתה גם אניית קירור "דניאלה",  אשר החלה לפעול בשנת 1961. תפקידה היה להוות ספינת אם ל-"דגית" ולקלוט  ממנה את שלל הטונה ולהביאו מנמל לס-פלמס ליעדיו. 

האנייה הפליגה גם בסחר נוד  כאניית קירור  והובילה מטענים שונים.  

בשנת 1964/5  סומרפין החלה בהפעלת שתי אניות גל-נוע, "בילו" ו-"נילי". האניות אמורות היו להפליג בין חיפה ונמל ברינדיזי באיטליה ולהוביל נוסעים ומכוניות בשירות שבועי. כתוצאה מבעיות לוגיסטיות,  התכניות השתבשו ולא נתן לקיים שירות שבועי. "בילו"  בעונת הקיץ הפליגה בים התיכון ובחורף בפלורידה, ארה"ב.

"נילי" הוחכרה, מיד עם בנייתה, לחברת אניות נוסעים  פינית והפליגה, בדגל ישראל,  במשך קרוב לשנה. אחרי כן הועברה לארה"ב והפליגה, בשיתוף עם חברה אמריקאית, בין פלורידה ואיי בהאמה.

בשנת 1966 התגברו קשייה הכספיים של חברת סומרפין. היא לא עמדה בתשלומי חובותיה למספנות אשר בנו את אניותיה. ממשלת ישראל  הקימה חברה בשם "קוים", אשר אמורה הייתה לטפל באניותיה. המכלית "אורורה", הושבתה ועגנה במפרץ אילת. בסוף שנת 1966 נמכרה לחברה בבעלות סיר אייזיק ולפסון ושמה הוחלף ל- "SIRIS". בשנת 1970 הועברה לבעלות  חברת "קווים" ובהמשך נמסרה להפעלה לידי חברת "צים". "דגית" ו"דניאלה" נמכרו בשנת 1967.

גם "בילו ו-"נילי"  הועברו לחברת "קוים" והופעלו על ידי "צים". "בילו" אשר שמה שונה ל"דן" נמכרה בשנת 1976 ו-"נילי" המשיכה לפעול עד אשר נמכרה בשנת 1981. בשנת 1971, בצו בית המשפט המחוזי בירושלים, חברת "סומרפיין " חדלה להתקיים.

 מקורות: ירקוני ה.: "75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל"